שבת בבוקר (12.10.24) יום כיפור, יצאנו אמיר (בנזוגי) ואני לטיול בים.
נכנסנו למים לשחות למצוף הצהוב ושאולי בדרך נתקל באונייה האיטלקית. הפרטים היחידים שידענו על מיקומה הם שהיא כקילומטר וחצי מהחוף וטבועה בריף רדוד. סקרן אותי לראות אותה, בייחוד שכל חיי אני בסביבה ואף פעם לא הייתי שם.
האונייה עלתה על שרטון בראש כרמל לפני יותר ממאה שנה. חלקיה מפוזרים על הקרקעית, וחלקם נותרו שלמים. באתר הוצבה אנדרטה לזכרו של חיים בן דוד ז"ל מנהל מועדון ול-טל, שמת במהלך צלילה. זכיתי שיהיה מדריך הצלילה שלי.
שחינו לכיוון המצוף הצהוב והגענו בול עליה, פגשנו מחבטנית אפורה שעשתה לנו ממש סיור בשברי האונייה ואחר כך פגשנו טחן פר קטן יפייפה.
בחזור אני מזהה מערך קרסים ארוך ("שאראק") נטוש על קרקעית הים.
מתחילים לאסוף, אמיר מגלגל אותו ואני צוללת לשחרר אותו מסיבוכים בשונית. אספנו מאות מטרים של חוט. חוסר אחריות להשאיר את זה ככה עם כל הצבים שמסתובבים כאן, עוד סיבה למה המקום ראוי להיות מוגן כמה שיותר מהר, וכך יהיה.
בהמשך השחייה פגשנו צב חום וגם ירוקה. הצבה הירוקה היתה ביישנית וכל כך יפה, השריון שלה היה בצבעים וטקסטורה מיוחדת, עדיין לא זיהיתי אותה מבין הצבים המוכרים כאן בריף. 🐢 קהילת צבי הים של ריף בת גלים 🐢
איזה הרפתקה כיפית היתה לנו, גם למצוא את האונייה וגם המפגשים המרגשים עם יצורי הים טחן פר, מחבטנית אפורה, צבים חום וירוקה.
טיפת אסקפיזם מהבועה הימית שלי,
שנדע ימים שקטים עם בשורות טובות.
Comments